בס"ד
פעם היתה הנערה בביתה. הבחור היה לומד או עובד. ובהגיע העת יצאו הוריו לחפש לו שידוך. בארצות אירופה היה שדכן העיירה, אולי היה שמו מנחם מנדל, הוא הכיר את כולם וידע עליהם הכל. הוא עבד ללא ליאות לשדך בחורים ועלמות כל אחד לפי מה שחשב שמתאים, או לפי פניית ההורים. בארצות המזרח נהגה אם הבחור, על סמך היכרות או המלצת מכרותיה לפנות להורי הנערה שנראתה לה ומבקשת אותה עבור בנה.
פעם היתה הנערה בביתה. הבחור היה לומד או עובד. ובהגיע העת יצאו הוריו לחפש לו שידוך. בארצות אירופה היה שדכן העיירה, אולי היה שמו מנחם מנדל, הוא הכיר את כולם וידע עליהם הכל. הוא עבד ללא ליאות לשדך בחורים ועלמות כל אחד לפי מה שחשב שמתאים, או לפי פניית ההורים. בארצות המזרח נהגה אם הבחור, על סמך היכרות או המלצת מכרותיה לפנות להורי הנערה שנראתה לה ומבקשת אותה עבור בנה.
כולם ידעו שהזיווג הוא משמים, והכל עשו השתדלות למצוא את הזיווג שיועד להם. היו לפעמים התרוצצויות הרבה. היו גם בררנויות, בדיקות יתר ודרישות. אבל כך קמו בתים רבים בישראל. בדקו ביופיה של הנערה, באופיה, במידותיה ובייחוס שלה. בדקו את חוסנו של הבחור, את יכולתו לפרנס, את מידותיו והיום כמו אז, גם את חיצוניותו.
ומעניין שדווקא בזמננו כשרבים מאוד מאמינים במיסטיקה, אסטרולוגיה, כוח השמות, גורלות ואפילו בכירולוגיה (קריאה בכף יד) לא ממש מאמינים שהזיווג זה משמים. חושבים שזוהי בחירה אישית ורק עלינו להחליט. אבל אם נתעקש על מה שלא נכתב עבורנו, יתכן שחלילה לא נקבל את מה שכבר הוחלט בשמים עבורנו.
כי "ארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים ברקיע, בת פלוני לפלוני" עפ"י חז"ל (מסכת סוטה ב,א).
* * *
הסיפור על בתו היפה של שלמה המלך:
לשלמה המלך, החכם מכל אדם היתה בת יפה וחכמה. וכמו לכל הנסיכות היפות, היו גם לה מחזרים רבים. נסיכים חשובים שבאו לבקש את ידה. וכמו נסיכות רבות אחרות היא סירבה לכולם.
המלך שלמה הצטער ודאג. מה יהיה? מי הוא זיווגה של בתו היקרה?
החליט שלמה המלך לבדוק בכוכבים. עלה בלילה לגג והביט בכוכבים. והנה לא מלך ולא בן מלך. כי אם איש עני וחסר כל ? זה הזיווג שיועד לבתו היפה והחכמה של שלמה המלך החכם והעשיר מכל.
החליט המלך להתחכם ולהחביא את בתו עד שתפוג הגזירה..
הוא מצא אי בודד. רחוק ונטוש ובנה שם מגדל גבוה, עם חדרים רבים. שם בקומה הגבוהה שיכן את בתו ושם 70 סריסים, שומרים זקנים לשרת אותה ולשמור ולהשגיח שאיש לא יתקרב למגדל. סביב המגדל בנה שלמה המלך חומה בצורה, נעל את השערים והדלתות בבריחי ברזל ואת המפתח מסר בידי הזקנים.
ויאמר שלמה: "עתה אראה פועל אלוקים ומעשהו, התקום עצת הכוכבים או לא".
כך חיה לה הנסיכה במגדל כשהזקנים דואגים למחסורה ולכל מבוקשה. אך דבר אחד לא יכלו לתת לה: את מפתח המגדל החוצה. מידי פעם כשצר היה לה, קצת חונק, יצאה אל הגג, נשענה על המעקה, הביטה בים התכול והיפה, האזינה לקולות הגלים ורווח לה.
הקשר היחיד שלה עם העולם החיצון היה ע"י סירה שהגיעה ודמות אדם בתוך הסירה נופפה לעבר המגדל לאמור: "השלום לבת המלך"? והצופה במגדל נופף חזרה "שלום". והסירה נעלמה לה.
ובאותו זמן, נער בן טובים, בן למשפחת סופרים, יצא מעירו עכו כי נפשו שאפה למרחקים. יצא הוא לדרכו וכל מה שהיה לו זה מקל נדודים וגופו שלו. אבל הנער היה מלא כוח נעורים ושמחת חיים. והוא יצא לדרכו בנפש מתרוננת. בדרכו הביט בכל נפלאות הבריאה ונהנה ממרא העיניו: צפורים מנתרות, על שפן בסלע ...
כך עבר בין כפרים ואכל ממה שנתנו לו וממה שליקט. עד שהגיעו ימי קור וצינה. העלם שהיה חסר כל חיפש מקום לנוח ולהתחמם.
והנה מצא שלד של בהמה. שמח ונשכב בתוכו לנוח. מהקור ומהעייפות נרדם מיד.
בלילה עבר נשר במקום נשא את השלד עימו והביאו אל מרפסת המגדל ליד חדרה של בת המלך.
בבוקר כשקמה הנסיכה משנתה נבהלה כשראתה את העלם הזר. אבל הוא נראה מסכן כל כך. היא נתנה לו לרחוץ עצמו ולאכול והנה חזרו אליו מאור פניו והיא ראתה כי נעים וטוב לב הוא. הם שוחחו והכירו ומאוד מצא חן בעיניה הבחור והיא שאלה אותו: "האם תסכים לשאת אותי לאשה?"
ענה לה העלם: "אני? הרי אני עבד לרגלייך".
כרתו השניים ברית בדם והוא ארש לו אותה לאישה כדין ואמר: "עדי ה' ושני מלאכיו מיכאל וגבריאל"
כשעבר מועד הגזירה שראה שלמה המלך בכוכבים, בא לבקר את ביתו ולהחזירה אליו.
כשהגיע, ראה את העלם וכעס מאוד על השומרים. סיפרה לו הבת את השתלשלות המקרים וגם כי כבר מאורשת היא לבחור כדת. גם סיפרה כי הבחור טוב מאוד הוא והראתה לאביה את ברית הדמים שחתמו. הבין שלמה המלך שזהו העלם העני שראה בכוכבים שיהיה זיווגה של ביתו ואמר: "עתה ידעתי כי אין חכמה, אין עצה ואין תבונה נגד ה'"
ראו הזקנים שאין הוא כועס עליהם עוד, נשאו ידיהם לשמים ובירכו: "ברוך אלוקים הנותן אישה לאיש".
לקח אותם שלמה לירושלים ועשה להם משתה גדול.
ועל כך נאמר במשליו:
"שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים:
דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור,
דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה."
וזהו הסיפור המכונה "אגדת שלושה וארבעה" עפ"י ספר האגדה של ח.נ. ביאליק.
* * *
ובאמת הכל מהשמים.
באידיש הוא נקרא "הבאשערט", בערבית קוראים לזה "המכתוב". זהו זיווגו של אדם שכבר נקבע בשמים.
ואמי שתחיה אומרת: "כשמגיע הזמן הוא פשוט בא ודופק בדלת..."
אז אולי באמת להאמין ולהתפלל שכבר יגיע וסוף סוף נהייה שניים שהם אחד
בשורות טובות!
| מרים בר, כתיבת מאמרים וסיפורים אישיים: יהדות, זוגיות ואהבה, שלום בית, שידוכים, ועוד.. zapa4@walla.com האתר: http://site.2all.co.il/miriambar |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה